הכרעת דין בתיק תת"ע 4348-05-11

מבוא:

נגד הנאשם הוגש כתב אישום, המייחס לו נהיגה במהירות מופרזת, בכך שנהג במכוניתו בכביש 2 לצפון סמוך לצומת יקום,  ביום 17.04.11 בשעה 06.38, במהירות של 135 קמ"ש, שעה שהמהירות המותרת, היא 90 קמ"ש, כל זאת בניגוד לתקנה 54(א)(1) לתקנות התעבורה.

בדיון ההקראה ביום 28.06.11, כפר הנאשם במהירות המיוחסת וטען כי נסע רק 110 קמ"ש, והתיק נקבע להוכחות.

פרשת התביעה:

להוכחת האשמה העידה התביעה את רס"ר אמיר דסטה, מפעיל מכשיר הממל"ז, מפעיל מוסמך משנת 2002 (העד הציג תעודה בנושא), שערך הדו"ח, כולל נסיבות המקרה, דברי הנהג, ופרטי הפעלת הממל"ז כולל בדיקות טרום ההפעלה ובדיקות לאחר סיום המשמרת, הוגש וסומן ת1.

מתרשומת ת1 וכן מעדותו בפני - עולות העובדות הבאות: העד הפעיל הממל"ז כשהוא סטטי ביציאה מיקום לכביש 2, לכיוון צפון כשהוא חונה על אי תנועה, בניצב לכביש, הוא הבחין ברכב הנאשם, בודד בזמן המדידה, לאחר המדידה יצא בקשר עין רצוף אחרי הרכב, הפעיל אורות, הרכב המשיך בנסיעה רציפה ונעצר רק לעליה למחלף פולג, העד ציין שברכב עוד 2 נוסעים, ראות טובה, קשר עין רצוף, הוסברה לנהג העבירה קצין הוזמן למקום לביצוע שימוע, הרכב נקלט במהירות 140 קמ"ש (135 קמ"ש אחר הפחתת 5 קמ"ש כנדרש).

כעולה מת1, העד ערך את בדיקות התקינות לפני ואחרי המשמרת שהיו תקינות לחלוטין. לצורך אמינות ההפעלה הקפיד העד בין היתר על  כך שהיה קו ראיה נקי מהפרעות פיזיות בין המכשיר לבין קטע הדרך בפיקוח, רכב הנאשם לא היה מוסתר ע"י עצם או רכב אחר, נקודת ההצבעה של המכשיר הייתה מכוונת למרכז הרכב עד קבלת צליל אישור המדידה, הוא שמר כל הזמן על קשר עין רצוף עם רכב הנאשם, עד עצירתו. טווח גילוי רכב המטרה היה 265.6 מטר, דהינו בטווח המותר לאכיפה, הרכב הנמדד היה בנתיב 2 מתוך 3 נתיבים בתנועה מתקרבת, בשעת ההפעלה לא ירד גשם, מדובר במדידה בשעות היום ולאחר שעצר הנאשם הציג בפניו את נתוני המדידה.

העד ציין את דברי הנהג: " איפה הצילום של האוטו, לא נסעתי מאה ארבעים נסעתי 110 קמ"ש".

העד נחקר בחקירה נגדית, וגרסתו נותרה שלמה ובלתי מעורערת. אציין כי כאשר טען הנאשם כי הרכב שהנו רכב קטן מדגם סיריון, היו 4 שקי מלט ו3 אנשים ואינו מסוגל להגיע למהירות בה נמדד, השיב העד כי לא מדובר בסיריון אלא במזדה (הנאשם אישר זאת), ועובדתית הרכב נסע במהירות שבה מדד.

פרשת ההגנה:

הנאשם העיד להגנתו, טען כי השוטר עצר אותו בעליה של מחלף פולג ואילו הקצין ביקש שיגיעו אליו למתחם טמפו, בחקירתו הנגדית טען כי נהג 110 קמ"ש. כן הוסיף כי הכביש היה ריק ופתוח (עמ' 4 ש' 2).  טען שהוא בטוח שנהג במהירות שכן מסתכל על שעון המהירות כל הזמן, (עמ' 4 ש' 26), אחר חזר בו וטען כי מידי פעם הוא מסתכל על השעון (עמ' 4 ש' 30), ולבסוף הודה כי כי כאשר נמדד לא הסתכל על הספידומטר (עמ' 4 ש' 32).  כן מסר הנאשם כי עד ההגנה הנוסף הוא גיסו.

עד ההגנה, מר מוטי צפריר גיסו של הנאשם, העריך כי הנאשם נהג במהירות של 120 קמ"ש, שכן העד מסתכל מיד פעם וזה ביחס לרכבים אחרים, כדבריו: "אולי באותו זמן ביחס לרכבים אחרים הוא נסע 120".

דיון ומסקנה:

לאחר שבחנתי, את הראיות שהובאו לפני, והאזנתי לטיעוני הצדדים, הגעתי למסקנה כי מקובלת בעיני כאמינה גרסתו של עד התביעה היחיד ואני מאמצה במלואה, מנגד איני מקבל את גרסתו של הנאשם ועד ההגנה.

לעניין אמינות וכיול הממל"ז:

למען הזהירות, למען הסר ספק ולמרות שהדבר לא עלה בכפירה, לאור ההלכה הפסוקה בע"פ 5345/90  בראונשטיין נ' מ"י, פד"י מ"ו(5)  בעמ' 40 , כאשר מבקשת התביעה לבסס את ראיותיה להוכחת מהירות נהיגתו של הנאשם על מכשיר אלקטרוני, עליה להראות כי נתקיימו שלוש הדרישות הבאות:

1. על התביעה להוכיח כי המכשיר היה תקין בעת הפעלתו. המינימום הנדרש לצורך זה, הוא ראייה שהשוטר המפעיל בדק את המכשיר, ומצאו תקין לפני צאתו למשמרת ואחרי סיומה.

        לעניין הכיול מסר בית המשפט כי:

"...לא כללתי באלה את הבדיקה העונתית, חצי שנתית, שנוהגת המשטרה לבדוק כל מכשיר. בדיקה כזו אכן רצויה היא ואף דרושה, אך אין היא חייבת להיות חלק ממערכת הראיות של התביעה".